חניכה

חניכה היא חלק בלתי נפרד מתפקידו של המפקד או של המנהל.  כמובן שגם בתפקידים אחרים בחיינו אנו עוסקים בחניכה - אח יכול לחנוך את אחיו הקטן ומורה חונכת את תלמידה. אך גם אנחנו כמפקדים בצה"ל חונכים ונדרשים לחנוך את פקודינו.   

באופן מעניין, רבים מהסקרים המועברים בצה"ל- ביחידות שונות ומגוונות ובכל האוכלוסיות - מעידים על כך שקיים פער בחניכה.  רוב המשרתים מרגישים שלא חונכים אותם מספיק.   אך אם נשאל את רוב המפקדים הם יעידו על כך שהם חונכים כל הזמן.  מהו מקור הפער הזה?    נראה כי קיים פער ציפיות בין החונכים לבין הנחנכים לגבי משך החניכה הנדרש ואיכותה.  מעבר לכך, קיימים גם פערים במיומנויות החניכה.  מפקד יכול להרגיש שהוא הקשיב לפקוד שלו, אך הפקוד ירגיש שלא הקשיבו לו כלל.  

על מנת לקיים חניכה אפקטיבית, נדרשים מספר מרכיבים:

• תפיסת תפקיד- החונך מאמין שתפקידו לחנוך את הנחנך, הנחנך מאמין שהוא צריך ללמוד ולהתפתח וזקוק להכוונה / עזרה. תפיסת התפקיד הינה הבסיס למוטיבציה של שני הצדדים להתחייב לתהליך החניכה. 

• אמון - זהו הבסיס לקשר.  אם לא נוצר אמון בין החונך לנחנך, יהיה קשה מאוד לייצר למידה משמעותית.  אמון נבנה לאורך זמן על בסיס ההבנה של שני הצדדים שהם מעוניינים בקשר, שקיימת אכפתיות הדדית ביניהם ושיש להם מטרה משותפת (הצלחת הנחנך בביצוע המשימות).

• הערכה הדדית - הכרה של הנחנך בידע ובניסיון של החונך ובכך שיש לו מה ללמד את הנחנך.  לשם כך נדרש החונך להוות מודל לחיקוי , בעיקר בהקשרי הנושא שלגביו מתבצעת החניכה, אך גם מבחינות נוספות - מנהיגותית, מקצועית, ערכית או בין-אישית, ומצד שני- הכרה של החונך בפוטנציאל של הנחנך, ביכולותיו וברצונו ללמוד.

• מיומנויות - החונך נדרש למיומנויות חניכה - היכולת להקשיב, היכולת לשאול שאלות, לסייע בהצבת יעדים, לתת משוב אפקטיבי, לזהות קשיים ותקיעויות ולסייע בהיחלצות מהם.